לנצח את הכישלון

בזמן האחרון אנחנו שומעים הרבה סיפורי "גבורה" על אנשים שנכשלו.

המספרים, הם אנשים שלמדו מהכישלון וצמחו ואי אפשר להתעלם מה"אופנה" הצומחת של שירי הלל לכישלון. כולם רוצים לחלוק את סיפורי הכישלון שלהם בכל במה אפשרית. יש מיתוס מפורסם שמספר על תומס אדיסון שנכשל 999 פעמים עד שהצליח בפעם ה-1000 להמציא את הנורה.

יש עם זה רק בעיה אחת: כישלון הוא הדבר הגרוע ביותר האפשרי. כשאנחנו נכשלים אנחנו מרגישים רע. ובזמן ההכרה של הכישלון אין שום יתרון וספק אם ניתן ללמוד ממנו משהו. תנסו לחשוב על הכישלון הגדול ביותר שהיה לכם, אלו רגשות צפים בכם עכשיו, של למידה והתפתחות או של יאוש ואכזבה? כנראה שהאופציה השנייה קרובה יותר למה שאתם מרגישים.

אז מה קרה עם תומס אדיסון?

איך "נכשלים" 1000 פעם ועדיין ממציאים נורה?

התשובה היא שהוא מעולם לא נכשל.

המיתוס עליו הוא שקר מוחלט.

הדרך היחידה להתקדם מתוך הכישלונות שלנו היא פשוט לראות אותם אחרת. ה"כישלון" הוא תגית שאנחנו שמים לאירועים בעבר שחווינו כאכזבה, כחוסר הצלחה. הנקודה היא שאת האירועים האלו ניתן היה גם לתייג אחרת. אפשר למשל לתייג אותם כ"ניסוי". מה קורה בניסוי?

בניסוי מדעי מגדירים איזושהי היפותזה, שאותה רוצים לבחון. עורכים סדרה של פעולות שבסופן ניתן לאשש או להפריך את ההיפותזה. אדיסון בעצם ערך סדרה של 1000 ניסויים שב999 מתוכם ההיפותזות שלו הופרכו.

כשהיפותזה מחקרית מופרכת זו הצלחה גדולה למחקר! מקבלים מזה תוצאה שמאפשרת לדייק יותר את ההיפותזה הבאה ולתאר בצרה מדוייקת יותר את האופן שבו דברים פועלים בעולם.

בפעם ה-1000, הניסוי של אדיסון אישש את ההפיתוזה, והומצאה הנורה. מה שאדיסון חווה לא היה רצף של "כשלונות" שבסופם באה הצלחה אחת, במין הבלחה מיסטית, אלא רצף עצום של הצלחות, חוזרות ונשנות, עד לסיכום הסופי שלהן שבא לידי ביטוי ביכולת שלו לייצר נורה ממשית.

אדיסון אמר: "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה"

אז הגיע הזמן להפסיק להתבכיין ולהפסיק את השימוש במילה "כישלון". במקום זה אפשר להשתמש במילים אחרות ולתייג אחרת את הרגשות שלנו ואת תוצאות הפעולות שלנו. במקום לתייג אירוע לא מובן מהעבר כ"כישלון" אפשר לתייג אותו כ"תהייה" ולבוא בגישה סקרנית ששואלת: למה ככה קרה? אם תמשיכו לשאול שאלות ברור שבסוף תמצאו גם תשובות.

אפשר לתייג את האירוע כ"הפרכת ניסוי" ולהוסיף לו את תגית ה"תהייה" וביחד לייצר מתודת חשיבה שתאפשר להתקדם מניסוי לניסוי עד למציאת המודל המתאים ביותר. המצב הכי נורמלי במעבדה הוא ההתנסות עם חומרים רבים ואפשרויות רבות, עד שמוצאים את השילוב הנכון.

הניסוי לא עובד? יאללה, כנראה שהגיע הזמן לשנות משהו ולנסות משהו חדש.

כשמתמידים בגישה הזו ההצלחה שלנו מובטחת.

לא הצלחת לשווק? תייצר מוצר חדש.

לא הצלחת לבנות את המוצר? תבנה אותו שוב.

זו הדרך הכי טובה להשתפר ולהגיע בסופו של דבר לתוצאות הרצויות.

זה החלטה שלך בלבד איזו תווית לשים לאירוע מהעבר. כאשר אתה שם תווית "כישלון" בעבר אירוע זה מונע ממך להתקדם מעבר העבר. אתה נתקע שם. זה נותן לך תחושת הקלה רגעית, תחת התירוץ שיש משהו ללמוד שם. הדבר היחיד שיש ללמוד שם זה לסלוח לעצמך, לחזור להווה ולחזור לעבוד.

בוטביניק, אלוף העולם בשחמט בשנת 1950, הבחין שהוא הפסיד לעתים קרובות משחקי שחמט לאנשים שעישנו. אז הוא החליט לשחק במשחקי אימון נגד אנשים שעשנו מול פרצופו. הוא לא אמר "אני לא מצליח נגד מעשנים". הוא הפך לאלוף העולם בשחמט בגלל מעשנים.

תזכרו את המוטו של תומס אדיסון:  "אם מצאתם אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתם. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה"