מי החייל הכי איטי במחלקה?

אני זוכר את עצמי בתקופת הטירונות בצבא, היינו יוצאים בסוף כל שבוע למסע. בין כל התכונות שבאו לידי ביטוי במסעות הללו, בלטה תכונת התחרותיות. תמיד רצינו להיות המחלקה הראשונה, לשבור את שיא הזמן של הבא״ח במסע כומתה או לסיים את המסע עם הכי הרבה חיילים.

המחשבה הראשונה שלנו הייתה שכדי להצליח, כל אחד מאיתנו ייתן את כל מה שיש לו וככה, ביחד, נגיע ראשונים. מהר מאוד הבנו שבמבחן התוצאה זה לא עובד. התאמצנו מאוד אבל לא הגענו ראשונים. תמיד היה משהו שעיכב אותנו באופן לא צפוי. פעם חבר מהמחלקה שנפצע בדרך, פעם חבר שהתעייף ופתח פערים ופעם חייל שנרדם בהפסקה וכששמנו לב שהוא לא איתנו כבר היינו צריכים לחזור דרך ארוכה ולאסוף אותו בחזרה, ושוב- לא עמדנו ביעד.

תובנה חזקה חלחלה לנו לראש. בשורה התחתונה, מה שקובע הוא מצב החייל החלש ביותר במחלקה. החוליה החלשה ביותר קובעת לאן תגיע ותתקדם כל המערכת. אם נצליח לעזור לחבר שנפצע, לדאוג שלא נשכח אף אחד מאחור ולתת דחיפה לחבר שהתעייף- נעמוד בסוף ביעד ונגיע ראשונים.

בחיים, אנחנו מוצאים את עצמנו בודדים יותר. אנחנו מנסים להציב לעצמנו יעדים, עסקיים ואישיים, אבל אין לנו מחלקה שעומדת איתנו בכל צעד ולא נותנת לנו ליפול. במירוץ החיים אנו עסוקים כל הזמן, לא מתפנים לחשוב הרבה בין לבין ולא מבינים למה אנחנו לא מגיעים ליעדים שקבענו לעצמנו.

אם נסתכל פנימה, נראה שבכל שלב בחיים יש לנו תכונות חזקות ומיומנויות שרכשנו לעצמנו שעוזרות לנו להתקדם הלאה ויש מקומות בהם אנו חלשים יותר. הגורם המכריע, בשורה התחתונה, וקובע כמעט באופן בלעדי לאן נצליח להגיע בסופו של דבר, הוא החוליה הפנימית החלשה ביותר שלנו. יכול להיות למשל שאני יודע לבנות את המוצר הכי מדהים בתחום שאני מתעסק בו, אני גם יודע לעצב אותו בצורה יוצאת דופן, אבל אני חלש מאוד בכישורי ההסבר שלי. מה שיקרה במצב כזה הוא שיהיה לי קשה מאוד למכור את המוצר שלי, ואני אשאר מתוסכל וחסר פרוטה. החוליה החלשה שבי גוררת את כל שאר החוליות וקובעת איפה הם יתמקמו ואם הם יוכלו לבוא לידי ביטוי.

כדי לשפר את החיים שלנו ולהגיע רחוק יותר, למימוש עצמי ואפילו לאושר, אנחנו צריכים לזהות את החוליה החלשה שלנו, ולעבוד עליה חזק חזק, עד שהיא תהפוך להיות דווקא קטליזטור לפעולת כל שאר הכישורים שלנו.

אני, למשל, זיהיתי בשלב מסוים בחיים קושי שהיה קיים אצלי בסגירת עסקאות. באותו זמן עבדתי כשכיר בחברה מסוימת והייתי אחראי על פיתוח המוצר של החברה. לא נדרשתי במסגרת התפקיד שלי לסגור מכירות. כן ציפו ממני להציג את המוצר ללקוחות ולספר את היתרונות שלו אבל תמיד היה מישהו אחר שהתפקיד שלו היה לבוא בסוף ולסגור את המכירה. הבנתי שאם אני לא הולך להיכנס בכל הכוח בקושי הזה שיש לי, אני אוכל אולי להמשיך לעשות לנצח את מה שאני עושה אבל אני לא אתפתח משם לשום מקום. זאת היתה החוליה החלשה שלי.

בשלב מסוים החלטתי ללכת על כל הקופה ולנסות לסגור עסקה אחת בעצמי. בחרתי לקוח שבדיוק היינו בתהליך של משא ומתן אתו והודעתי למי שהיה אחראי עלי באותו הזמן שאני לוקח על עצמי לסגור אתו את העסקה. חשבתי מה מפריע לי בנקודה הזו, בניתי לעצמי תכנית עבודה, התאמנתי קצת מול חברים בסימולציות ובסוף עשיתי את זה, הצלחתי וסגרתי את העסקה.

היום אני יודע שהעבודה שעשיתי עם עצמי בנושא הזה- קידמה אותי בצורה מדהימה ואפשרה לי לפתוח אחר כך שורה של עסקים ששמו אותי במקום אחר בחיים.

אז מי החייל החלש במחלקת הכישורים האישיים שלכם? איך אתם מתכוונים לעבוד אתו ולמנף אותו לשיאים חדשים שלא הכרתם? מוזמנים לחשוב על זה ולשתף בתובנות…