חיים של יזמות

קוראים יקרים,

בפוסט הקודם דיברנו על ההבדלים שבין גישת העובד לגישת היזם. אני רוצה להרחיב קצת בנושא, ולהבין יותר לעומק מה המשמעות של חיים של יזמות.

יזם אמיתי מקשיב קודם כל ללב שלו ופועל ממקום של תשוקה והתמסרות. הוא רואה את העשיה שלו כתהליך מתמשך של למידה, שהדבר העיקרי שהוא לומד בו הוא לשפר את מנגנון קבלת ההחלטות שלו. מכל צעד הוא נהיה חכם יותר ומכל פידבק שהוא מקבל מהעולם הוא לומד.

פועל יוצא של זה הוא חוסר התלות שלו בהצלחות וכישלונות. מבחינת היזם, הצלחה או כשלון משמעותן שווה – סימן דרך שמאפשר לו לתקן ולהתקדם למקום נכון ומדוייק יותר. ההצלחה כשלעצמה לא מסנוורת אותו והוא יודע לא להתאהב בה ולהמשיך בעבודה קשה גם כשהוא קוצר הצלחות. הכשלון גם לא מרתיע אותו ומהווה בשבילו בסך הכל סימן שהעולם מספק לו לכך שהוא סטה מעט משביל הפתרון שהוא מביא לעולם ושנדרש תיקון בתהליך.

מאפיין נוסף שנראה אצל יזמים הוא רוגע וחוסר לחץ. היזם עובד קשה כל הזמן, תמיד יוצר עוד משהו, מקדם עוד תהליך, אבל יחד עם זה הוא יודע לראות את החזון, את התהליך ואת השינוי שהוא משתנה בו לכל אורך הדרך. כשהוא יודע בכל רגע שהוא בדרך הנכונה ושהוא מייצר ערך נכון לעולם, אין לו שום סיבה להילחץ. לא מכישלונות ותקלות שבדרך כלל דווקא מקדמים אותו מהר יותר בטווח הארוך ובעיקר לא מהצלחות. אנשים שלא רואים את עצמם כיזמים נלחצים הרבה פעמים דווקא מההצלחות. ההצלחה מייצרת אצלם עומס יתר של רגשות ותחושות שקשה להם להכיל בטבעיות והמערכת הנפשית קורסת. היזם לעומת זאת יודע לשים את ההצלחה בקונטקסט של פעולה ותוצאה, כשהעולם החיצוני הוא בסך הכל מסגרת, framework, שבו רואים את תוצאות הפעולות.

תחשבו על זה, כשאנחנו הולכים על קורה גבוהה אנחנו נוטים לאבד שיווי משקל. זה מלחיץ אותנו. אבל אם נעצום עיניים ונזכור שאין לנו שום בעיה ללכת בקו ישר על הרצפה ואף פעם לא שברנו פתאום שמאלה באמצע הליכה רגילה ברחוב, כמו שאף פעם לא נפלנו פתאום לכביש כשהלכנו במדרכה, נבין שאין לנו שום בעיה ללכת על הקורה בקו ישר. לגובה של הקורה אין שום השפעה על ההליכה שלנו, הוא רק מסגרת שונה למה שאנחנו יודעים לעשות מצויין. לכן, כשהיזם יודע להתעלם מהframework כשלעצמו ולהיות ממוקד בדרך הנכונה, הוא מגיע ליעד, רגוע ובשלום.

איפה אתם רואים את עצמכם? יש לכם כלים מעשיים שמאפשרים לשמור על האיזון? נשמח לתגובות..